12.1 נתונים פיסיקליים -
12.1.1 הפליטה העיקרית: כוללת את סוגי הקרינה (α, +β, -β , או ɣ ( אנרגית הקרינה הנפלטת ושכיחותה היחסית.
12.1.3 מחצית החיים: פרק הזמן בו אקטיביות החומר יורדת למחצית מערכו ההתחלתי.
12.1.4 טווח מירבי של קרינה חלקיקית: העובי המינימלי של שכבת חומר (במקרה זה
אויר או מים) הדרוש לעצירת רוב החלקיקים הפוגעים בו.
12.1.5 עובי מחצית HVL (עבור קרני x או קרינת g ): עוביו של חומר מסויים המנחית
את עוצמת הקרינה החודרת דרכו למחצית עוצמתה המקורית.
12.1.6 קצב החשיפה: החשיפה ממקור נקודתי של קרינת g או קרני x.
יחידת קצב החשיפה הן:
12.1.6.1 רנטגן לשעה (Roentgen/hour), כאשר האקטיביות מבוטאת ביחידות של
קירי (Curie).
12.1.6.2 קולון לקילוגרם לשעה (Coulmb/kg/hour), כאשר האקטיביות מבוטאת
ביחידות בקרל (Becquerell).
12.2 גבולות החשיפה
12.2.1 Annual Limit of Intake) ALI) מוגדר כאקטיביות של חומר רדיואקטיבי
אשר עם חדירתו לגוף האדם הסטנדרטי (Reference Man), תחשוף אותו למנת
קרינה השווה למנה המרבית לעובדי קרינה לשנה.
בדפי המידע מצויינים ערכי ה- ALI לבליעה או לנשימה (הערך הנמוך מביניהם),
בהתאם לתכונות הכימיות והמטבוליות של התרכובות המסומנות בחומר
רדיואקטיבי .
12.2.2 Derived Air Concentration) DAC) שווה ל- ALI (של חומר רדיואקטיבי
מסויים) מחולק בנפח האויר שינשום האדם הסטנדרטי במשך שנת עבודה
(2400m3) בקצב נשימה נורמלי. יחידת ה- DAC היא- Bq/m3 (או
mCi/cm3).
12.3 גילוי
בסעיף זה מתוארות השיטות והמכשור שבאמצעותם ניתן לגלות זיהום רדיואקטיבי
(על משטחי עבודה או על גוף האדם) שיטות ומכשור למדידת שדה קרינה, ושיטות
לגילוי זיהום רדיואקטיבי פנימי.
12.4 מטבוליזם
בסעיף זה ניתנת אינפורמציה אודות קצב חילוף החומרים של החומר הרדיואקטיבי
(בצורתו הכימית), מקום ריכוז עיקרי של החומר, ההשפעות הביולוגיות ואופן
הפרשתו מגוף האדם.
12.5 מיגון
פרוט עובי וסוג המיגון הנדרש להגנת העובד מפני קרינה חיצונית.
12.6 מיגון וניטור אישי
אמצעי המיגון האישיים הדרושים בעת עבודה עם החומר הספציפי, ציון הסוג
והצורך בניטור אישי חיצוני ופנימי כגון תגי קרינה ובדיקות שתן .
12.7 אחסון
הוראות לאחסון (כלים ותנאי סביבה) החומר.